רוני זינגר
Roni Singer

מה משותף לפגישה בחדר מיון, לפרסומת בעיתון או לשיחה בין שני זרים בבנק? מכל המקומות האלה יכול להיוולד הסיפור הגדול הבא והכותרת הראשית של המהדורה או העיתון של מחר.

בהרצאה מרתקת נצלול לכמה מהסיפורים הגדולים והזכורים ביותר שפורסמו בישראל ונגלה איך הם הגיעו לעולם, מדוע אנשים מדליפים מידע ומה עושה עיתונאית מרגע שקיבלה "טיפ" ועד הרגע שהיא משדרת אותו.

רוני זינגר, היא כתבת התוכנית "זמן אמת" תכנית  התחקירים ב"כאן 11". בעברה כתבת התכנית "עובדה", "הארץ", כלכליסט ומגישת תכנית התחקירים "שטח הפקר". עם ניסיון של 20 שנות עיתונות, רוני תספר בהרצאה על העבודה ככתבת חדשות שמכסה משטרה ופלילים ועל עבודת התחקיר הטלוויזיוני. בין השאר הביאה לראשונה תחקיר טלוויזיוני ובו עדותן של שתי התצפיתניות היחידות ששרדו את המתקפה על בסיס "נחל עוז" ב- 7/10/23, פרסמה תחקיר ובו מידע חדש על פרשת הירי ביובל קסטלמן, שידרה תחקיר בן שני חלקים על פגיעות מיניות בספורטאיות צמרת ישראליות, פרסה שורה של תחקירים על קק"ל, על אימפריית היהלומים של לב לבייב, חשפה פרשת שחיתות באשדוד, סיקרה בפריז את מותו של ערפאת, פיגועים באפריקה, רדפה אחרי הקבלן בועז יונה באיטליה ועוד.

בהרצאה ניתן דגש לכמה מהתחקירים הגדולים והמטלטלים ביותר שפורסמו בעיתונות הישראלית ושינו סדרי עולם. נדבר על חשיבות התחקיר העיתונאי ונבין מדוע הולך וגדל הקושי להכין תחקירים מעמיקים.

"השעה הייתה כמעט חצות כשרכב ה- ב.מ.וו השחור נעצר והדלת נפתחה. ברכב ישב עבריין "כבד" שהחליט לדבר איתי אחרי שסרב במשך חודשים ארוכים לעשות זאת. נכנסתי לרכב והדלתות ננעלו. הוא שאל אם אין עליי מכשיר הקלטה ואמרתי שאין, למרות שידעתי שבתיק המכשיר פועל ומקליט הכל, גם את הווידוי שלו, שהגיע מיד אחר כך, על השוחד שהוא שילם".

הסיפור הזה הוא רק דוגמא משורה ארוכה של מפגשים ושיחות של העיתונאית רוני זינגר עם עבריינים ושוטרים שפגשה במהלך השנים הארוכות בהם הייתה כתבת משטרה ופלילים של עיתון "הארץ" ואחר כך ככתבת "עובדה".

בתחילת שנות ה- 2000 אירעה הגניבה הגדולה מהבנק למסחר שביצעה אתי אלון ואחיה עופר מקסימוב המהמר. הגניבה הזרימה מאות מיליוני שקלים לכיסיהם של עברייני ישראל והחלה את תור הזהב של ארגוני הפשע: מצד אחד ארגונו של יצחק אברג'יל מצד שני ארגונו של זאב רוזנשטיין ובאמצע הכנופייה הירושלמית וארגוני עבריינים קטנים יותר. חיסולים, פיצוצים ואינספור אירועים אלימים היו חלק מהיומיום של משטרת ישראל, של עברייני ישראל וגם של הכתבים שסיקרו את הנעשה ורצו מזירה אחת אל השנייה.

במשך עשור רדפה משטרת ישראל אחרי העבריינים, ששלחו בינתיים ידיים גם לספרד, בלגיה, דרום אמריקה וארצות הברית, עד שהצליחה לעצור אותם בעזרת משטרות זרות ובעיקר הרשויות האמריקאיות. גם היום, שנים לאחר שנעצרו אותם עבריינים, מתנהלים עדיין משפטים בעניינם והם טרם הורשעו.

בהרצאה נספר על מלחמות העבריינים, למה למשטרה קשה ללכוד אותם, ממה מרוויחים כסף, אלו קודים מתקיימים בין עבריין לעיתונאית ומה קורה כשעבריין חוצה את הקווים ומאיים גם על מי שכותב עליו.

קו ישיר עובר בין העובדה שאין נשים מסביב לשולחן מקבלי ההחלטות ועד לתחקיר שחשף את התרעות התצפיתניות ערב השבעה באוקטובר.

מדד ייצוג הנשים בתקשורת מראה שישנן מעט מדי נשים עיתונאיות בכלי התקשורת השונים, ובדגש על המרקע. בהרצאה נדבר על הקשר בין נשים עיתונאיות לבין פרסום סיפורים בתקשורת על נשים ודרך זווית ראייה נשית, בימים שלפני המלחמה וגם לאחריה.

תחקיר התצפיתניות כדוגמא:

"אנחנו ראינו, אנחנו התרענו ואנחנו גם אלה שנרצחנו" כך מספרת למצלמה יעל רוטנברג, אחת משתי התצפיתניות שנותרו בחיים ולא נלקחו בשבי, מבסיס נחל עוז.

שבוע לאחר תחילת המלחמה שודרה בתכנית התחקירים "זמן אמת" ב"כאן 11" כתבה שחשפה לראשונה את עדויותיהן של שתי התצפיתניות שתיארו כי מתקפת הטרור לא הייתה מתקפת פתע אלא תרחיש מפניו התריעו, הן וחברותיהן שוב ושוב חודשים ארוכים.

שבוע אחר כך, שודר בתכנית חלק המשך ובו הובאו עדויות של תצפיתניות נוספות המתארות כיצד התריעו בפני המערכת והקצינים שמעליהן, על כך שחמאס מגביר את קצב האימונים שלו לקראת מתקפה אפשרית, אך התרעותיהן לא נלקחו ברצינות.

בהרצאה אספר על האופן בו איתרנו את הסיפור, הגענו אל הדמויות ואספר את סיפורן של התצפיתניות ומה קרה בעקבות שידור הכתבות. אדבר על גבורתן של התצפיתניות ושאר החיילות שהיו בבסיס נחל עוז ב 7/10, חלקן נלחמו אף שלא הוכשרו ללחימה.

עוד אספר על התרעות נוספות שהגיעו מקצינות וחיילות באגף המודיעין של צה"ל שזכו גם הן להתעלמות מצד הבכירים להן.

נדבר על היעדרותן של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות בקבינט, במשרדי הממשלה ומיעוטן במערכות החדשות וחשיבות הנוכחות שלהן בעמדות אלה.