יהונתן גפן

יהונתן גפן הוא משורר, סופר, מחזאי, מתרגם, פזמונאי, מופיע במונולוגים ושירים שכתב, ובעל טור סאטירי שבועי בעיתון ''מעריב''.
 
פרסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים: ''אישה יקרה'', ''חומר טוב'', ''פחות אבל כואב'', ''הכבש ה- 16'', ''אלרגיה'' ועוד.
 
ממחזותיו:
''קשר אייר'', ''נומה עמק'', ''קפריסין''.
 
תקליטורים
''האשה שאיתי'', ''שיחות סלון'', ''שירה בלי ציבור'' ועוד.
 
שימש במשך חמש שנים ככתב מעריב בלונדון, ניו יורק ובוסטון.
כעת גר בתל אביב.
 
יהונתן גפן נולד ב- 22 לפברואר 1947 במושבה נהלל. בנם של ישראל ואביבה גפן, אח לזהר ולענת. גדל והתחנך בנהלל. התגייס לצבא בשנת 1965 לחיל הצנחנים, ונלחם כקצין ב 67 ברמת הגולן, וב 73 במבואות איסמעליה.
 
בשנת 1972 החל גפן, בנוסף לכתיבת שירים, גם לפרסם טור אישי ,שבועי, במוסף ''סופשבוע'' של עיתון ''מעריב'', ופזמונים לשירים שהולחנו והפכו לפופולאריים מאוד. בעקבות שיחה עם ידידו , הזמר אריק אינשטיין , החליט גפן להעלות בשנת 1974 מופע בידור מוסיקלי בשם ''זה הכל בינתיים''. המופע זכה להצלחה גדולה מאוד, ובעקבותיו העלה גפן במהלך השנים שבעה מופעים נוספים, ביניהם ''מכתבים למערכת'', ''שיחות סלון'', ''דויד ויהונתן'' ורבים נוספים. בהופעותיו שילב בין קטעים שדקלם ושירים שהלחינו וביצעו אומנים שונים.
 
ב- 1982 עם פרוץ מלחמת לבנון, הצטרף גפן (במילואים) לדויד ברוזה ויהודה עדר בהופעות בפני חיילים בלבנון. בשנת 1983 תרגם וכתב מבחר בלדות ופזמונים ספרדיים שהפכו מאוחר יותר לאלבום ''האשה שאיתי'' אותו הלחין ושר דיויד ברוזה, והפך ברבות השנים לאחד האלבומים המצליחים בארץ. 
 
את ביקורתו על מלחמת לבנון חזר גפן לבטא ב- 1984 במופע עם שלמה גרוניך ''הווי ובידור''.
 
ב- 1989 פרש גפן מהופעות חיות ובחר להתמקד בעיקר בכתיבה. הוא פרסם רומנים נוספים שהצטרפו ל''שיני חלב'', ביניהם ''כורסת השיש'', ''בקשר לשושנים'' (אסופה של סיפורים קצרים), ''אשה יקרה'' ו-''חומר טוב''.
 
גפן אף מוכר בזכות תרגומיו למחזות (''המזנטרופ'' של מולייר, ''טירונות'' של ניל סיימון ונוספים), מחזותיו שכתב (''קשר אייר'', ''נומה עמק'', ''קפריסין'', ''פטרה'' ואחרים) אך בעיקר בזכות היצירות שכתב לילדים. המפורסם מבין ספרי הילדים שכתב הוא הספר ''הכבש השישה עשר'' שהפך מאוחר יותר לאלבום מצליח עם לחניו של יוני רכטר ובביצועם של גידי גוב, יהודית רביץ ודיויד ברוזה.
 
כיום ממשיך גפן לכתוב ולפרסם טור אישי בעיתון ''מעריב''. בין השאר, במסגרת עבודתו בעיתון נשלח בשנת 1991 לשנה וחצי כדי לשמש כתב העיתון בלונדון (אז גם עסק בכתיבת הרומן ''כורסת השיש'') וב- 1994 ככתב העיתון בניו-יורק.
 
מבחר יצירותיו עד כה
''כמה מילים'', ''מקום לדאגה'' , ''פחות אבל כואב'', '' 36 '', ''בעיקר שירי אהבה''.
 
ספרי שירה
''רוק בבית הסוהר - פואמה'', ''מחברת השירים'', ''התפרדויות'', ''חתול של אפאחד''.
 
ספרי ילדים
''שירים שענת אוהבת במיוחד'', הכוכבים הם הילדים של הירח'', '' הכבש ה- 16'', ''גן חלומות האבודים'', ''הדרקון הלא נכון'' , ''שירים שיהונתן אוהב במיוחד'' , אוסף, ''שירים לנטאשה'', ''אלרגיה'', ''אני אוהב'' 
 
פרוזה
''שיני חלב'', ''כורסת השיש'', ''בקשר לשושנים'', ''אישה יקרה'', ''חומר טוב'', ''ספר הכרובית''.
 
מחזות
''קשה אייר'', ''נומה עמק'' (בית ליסין), ''קפריסין'', ''פטרה'' (התיאטרון הקאמרי).
 
תרגומים
''המיזנטרופ'' מאת מולייר (תיאטרון באר שבע), '' קרוב יותר'', ''סוף ההתחלה'' מאת שון אוקייסי, ''יומן חוף ברייטון'' ו''טירונות'' מאת ניל סיימון.